כל אחד מאיתנו נאלץ לבצע במידה מסוימת כמה מהסדרי העדיפויות שיש למשפחות שלנו. בעקבות סדרי עדיפויות אלו מכוון אותנו לוויסות ההתנהגויות שלנו שמאפשר לנו להשיג, אולי, סוג של קבלה והתאמה. ערכים מוסריים מתפקדים כבסיס למה שהתגובות שלנו יתאימו אי פעם. לכן במאמר זה בפסיכולוגיה און ליין אנו משתפים ומסבירים ערכים מוסריים: רשימה ודוגמאות.
ערכים יכולים להיות תכונות שנלכדות אצל אנשים, דברים או חוויות. תכונות אלה מובילות אותנו לבחור בהן על פני אחרים שאיננו אוהבים או להשאיר אותנו אדישים.
Ortega y Gasset (1961) טען שערכים נלכדים באמצעות הערכה (רגישות תתפוס את האיכויות של אובייקטים פיזיים; מושגים מופשטים מודיעיניים; וערכי האומדן). ערכים הם מצד אחד סובייקטיביים, מכיוון שהם קיימים רק אם בן אדם תופס אותם והם אובייקטיביים, כי הם איכות שיש לאובייקטים (אנשים, חיות או מצבים) כאשר הם נכנסים איתם למערכת יחסים הֵם.
כשאנחנו חושבים על ערכים מוסריים והגדרה שנוכל לתת להם, לעתים קרובות עולות אלינו מחשבות על צדק, טוב, אלטרואיזם, טוב, ענווה, הכחשה עצמית, אהבה וכבוד לאחרים - ורעיונות רבים אחרים פעילים וכמעט אוטומטיים של המבנה הנפשי שלנו הם משקעים -. כמה הגדרות ידועות אחרות כמו זו שמציעה טורס טריאנה, (2009), בהן הערך המוסרי מובן כ:
ה משמעות חברתית טובה, חיובית, בניגוד לרע, שמנחה את יחס האדם והתנהלותו כלפי עשה טוב, המורה על פסקי הדין שלהם על החיים המוסריים ועל הפעולות הנגזרות מאלה.1
אך אני מציע שננסה להתמודד עם השאלה הבאה בכדי לפתור את מגיפת הרעיונות שתוצג בפסקאות הבאות: האם הערכים המוסריים שלי זהים לאלו של החברים והמשפחה שלי? יש כנראה רבים שחוזרים על עצמם ברשימת הערכים שלי וגם שלהם וזה מקל עלינו להתייחס ולהבין אחד את השני.
לערכים מוסריים יכול להיות תווית (מונח), למשל: כבוד, סולידריות ואחריות. באחד משלושת המונחים (הערכים) הללו הסביבה שלנו (משפחה, בית ספר, חברים וטלוויזיה) חינכה אותנו. אבל לתהליך זה של זיכרונות יש גם הבדלים למרות שיש לו אותו שם (תווית / מונח), המשמעות שלו. משמעותם של ערכים מוסריים אלה תשתנה בכך שלא רומז על אותו הדבר עבורי ועבור אנשים אחרים.
הגדרות המכוונות בכיוון ההפוך או שאינן מסכימות עם ההתנצלות של הדיכוטומיה הידועה או הדואליות של "טוב וטוב" - מושמצות במידה מסוימת. אנושי: תכנית המשותפת בפסקאות הקודמות בהן ערכים מוסריים קשורים למה שהוגן, על ידי פעולה חיובית ותמיד נגד שגוי. הגדרות אלה רואים בכך הרבה מהחשיבה הבינארית של נכון ולא נכון נוטה להעריך את עצמו או להחשיב את מעשיו כטהורים או נכונים, מבלי להשאיר מקום לאפשרות שערכים מוסריים אלה מבוססים על הכף הלא מודע והמביש מה כולנו אוהבים לחשוב טוב על אחרים מכיוון שאנו חוששים מעצמנו, אוסקר ויילד (1890) כינה זאת בסיס האופטימיות.
אחד הטיעונים הבסיסיים לאנטיתזה זו הוא זה שהציג ניטשה (1883). מחבר זה קובע כי הערכים המסורתיים איבדו את כוחם בחייהם של אנשים, מה שכינה ניהיליזם פסיבי. ניטשה מבטא זאת בהצהרתו הכוחנית "אלוהים מת", משוכנע שערכים מוסריים מסורתיים מייצגים מוסר שנוצר על ידי חלשים וממורמרים שעודדו התנהגויות כנופיה וקונפורמיזם או התנהגויות מכיוון שערכים שבשתיקה אלה פעלו לאינטרסים שלהם. מסיבה זו גובר מחבר זה על הצורך בהחלפה או טרנספורמציה של ערכים מוסריים מסורתיים, מה שיוביל אותו למבנה של האוברמנש (סופרמן).
כישלונם של ערכים מוסריים מסורתיים מאופיין בחוסר טבעו, מכיוון שהוא משתמש בנורמות או חוקים הכרחיים הנוגדים את האינסטינקטים הבסיסיים של החיים; על פי התיאוריה הפרוידיאנית הם נגד האיד; עבור ניטשה ערכים אלו מנוגדים לדיוניסי ויוצרים תפיסה פנגירית של הייחודיות של כל מה שמייצג את אפולוניה.
בתאווה בתרבות קובע זיגמונד פרויד (1930) כי:
המצפון המוסרי מתנהג יותר קשה וחסר אמון האיש הסגול יותר הוא, כך שבסופו של דבר, מי שיש לו שהלכו הכי רחוק בדרך של קדושה הם דווקא אלה שמאשימים את עצמם בגרוע מכל חטא.2
פרויד גם חושף שיש שני מקורות של אשמה: האחד הוא פחד הסמכות והשני הוא הפחד מהסופר-אגו. הראשון מכריח את האדם לוותר על סיפוק היצרים; השני מצריך עונש, כי אי אפשר להסתיר מהסופר-אגו את ההתמדה של הרצונות האסורים.
מצפון מוסרי מסורתי זה הוא תוצאה של ויתור אינסטינקטיבי. ערכים מוסריים אלה יכולים להוביל לדיכוי של עשרות או אינספור התנהגויות אופייניות לבני האדם ומסכמות בפתולוגיות נפשיות וגם פיזיולוגיות.
לדוגמה: אדם המאמין ש"הכחשה עצמית "(מונח) צריכה להיות בסיס בלתי נמנע לצמיחה אישית, מה שמרמז על ויתור על מרבית הרצונות, האינטרסים והחיבורים של עצמו כדי להועיל כך לאחרים. ההקרבה הכרונית הזו שמטיפה גם "שיש לעשות דברים בלי לצפות לתמורה" ואז מרגישה ייאוש ותסכול תמיד מגלה שאיש אינו מסוגל להודות לו על כל אותם קורבנות. זה מחמיר עוד יותר את הנטייה לסבול מאחת או יותר מהפתולוגיות הבאות המוצגות ב- DSM 5 (2013):
- הפרעת אישיות גבולית.
- הפרעת אישיות נמנעת.
- הפרעת אישיות תלויה.
- הפרעת אישיות כפייתית.
- הפרעות דיכאון.
- הפרעת חרדה.
ניטשה אמר כי אשמה או מצפון שונה אינם נוצרים כתוצאה טבעית של העבירה של נורמות הגנה או של הטוב כשלעצמו, אך של אכזריות האגו לעצמו כחיסון של בִּיוּת. פרויד חושף את אותו הדבר ב- Malestar en la cultura (1930), את ההצהרה כי האדם נמצא בחובות עם תחילתו (מקור האלים), הוא המחולל את תחושת המחויבות הזו שוב ושוב אָשֵׁם.
מאמר זה אינפורמטיבי בלבד, בפסיכולוגיה און ליין אין בכוחנו לבצע אבחנה או להמליץ על טיפול. אנו מזמינים אותך ללכת לפסיכולוג כדי לטפל במקרה הספציפי שלך.
