ל פרננדו מנסילה שמאל. 20 במרץ 2018
הרב-סיבתיות של תופעת פעולת ההתאבדות מרמזת כי אסטרטגיות מניעה חייבות להיות גם מרובות ויש ליישם אותן יחד כדי להיות יעילות. אין פיתרון חד-משמעי במניעת התאבדויות והגישה הטובה ביותר היא גישה רב תחומית, ובו בזמן מרמת בריאות פרטנית וציבורית. להיות בעיה עם כל כך הרבה שכיחות וזה, בתורו, גורם לכאב כה רב, בפסיכולוגיה און ליין רצינו להקדיש מאמר ל התנהגות אובדנית ומניעתה.
הגישה למניעת התאבדויות ברמה האישית מדגישה את האבחון, הטיפול והמעקב אחר ההפרעה הנפשית (דיכאון, סכיזופרניה, תלות בסמים ומתח).
לגישת בריאות הציבור יש אסטרטגיות למניעת התאבדויות:
- ביצוע קמפיינים לבריאות הנפש, סינון בבתי ספר, אבחון מוקדם של שימוש בסמים, דיכאון ומתח.
- בצע תוכניות ספציפיות למניעת התאבדויות והימנע מסטיגמה של התנהגות אובדנית.
- שליטה בגישה לאמצעים להתאבדות. ישנן עדויות לכך ששליטה על החזקת כלי נשק מקטינה את שיעור ההתאבדויות, כמו גם שליטה בשימוש בסמים והדברה. אמצעים אחרים עשויים לכלול גידור גשרים רבי קומות וחלונות בבניינים גבוהים.
- תמיכה בכלי התקשורת ההמוניים כך שהמידע יותאם למניעה: הכשרת עיתונאים בטיפול במערכת מידע על התנהגות אובדנית, מכיוון שהתקשורת יכולה למלא תפקיד יזום במניעת התאבדויות. הִתאַבְּדוּת.
מניעת המעשה האובדני כוללת שורה של פעילויות הנובעות מתנאי התנאים הטובים ביותר אפשרי לחינוך ילדים וצעירים, טיפול יעיל במחלות נפש ושליטה ב מְסוּכָּן.
למרות שזוהו גורמי סיכון לאדם בסיכון גבוה להתאבדות, אין אמצעי מוחלט למניעת התאבדות ומעט מאוד אנשים עם גורמים אלה יתחייבו הִתאַבְּדוּת.
המאמצים למניעת התאבדות חייבים להתבסס על מחקר, המראה אילו גורמי סיכון ו ניתן לשנות את ההגנה ואילו קבוצות אנשים מתאימות ביותר להתערבות (שירות הבריאות הציבורי, 2001).
כדי למנוע ניסיון התאבדות והתאבדות מוחלטת, חשוב להכיר את גורמי הסיכון, שהם אלה שמנטים אותם.
הפצה מתאימה של מידע וקמפיין של מודעות חברתית לבעיה הם אלמנטים חיוני להצלחת תוכניות המניעה, אך ניתן לחלק את מניעת ההתאבדות שלושה סוגים:
- מניעה כללית, שהיא מכלול התמיכה הפסיכולוגית, החברתית, המוסדית או התומכת התורמים אזרחים מסוגלים להתמודד טוב יותר עם אירועי חיים מלחיצים ולהקל על הנזק שהם עלולים לגרום גורם.
ארגון הבריאות העולמי (2000) מציע כמה צעדים כלליים למניעת התאבדויות:
- לטפל במחלות נפש.
- לשלוט בגזים של כלי רכב מנועים.
- שליטה בגז ביתי.
- שליטה בהחזקת כלי נשק
- שלוט בזמינות החומרים הרעילים.
- צמצם דיווחים מרעישים בתקשורת.
- מניעה עקיפה המורכבת ממכלול האמצעים המכוונים לטיפול בהפרעות נפשיות והתנהגותיות, מחלות פעילויות גופניות המובילות להתאבדות, מצבי משבר, צמצום הגישה לשיטות בהן אנשים יכולים פגיעה עצמית וכו '.
מרכזי עזרה יכולים להציע תמיכה חסויה בכל מי שנמצא במצוקה או בייאוש העלול לחוות רגשות אובדניים.
- מניעה ישירה שהורכבה מאותם צעדים המסייעים לפתור רעיונות ומחשבות אובדניות באמצעות פתרונות חלופיים. המדריכים המעשיים יכולים לעזור לעובדי בריאות ראשוניים לאתר ולנהל את הטיפול אנשים עם התנהגות אובדנית ולהפנות אותם להערכה מוקדמת של אנשי מקצוע בתחום הבריאות נַפשִׁי.
וקבוצות עזרה עצמית מאפשרות לך לפגוש אנשים אחרים כדי לחלוק רגשות וחוויות, מה שיכול להביא לך נחמה.
מניעת המעשה האובדני אינה בעיה בלעדית של מוסדות לבריאות הנפש, אלא של הקהילה כולה, ארגוניה, מוסדותיה ואנשים פרטיים.
התערבות מוקדמת באדם בסיכון להתאבד היא הכרחית ויש להתייחס ברצינות לאיומי התאבדות ולניסיונות, כי כמעט שליש מהאנשים המנסים להתאבד מנסים שוב בתקופה של שנה וכ -10% מאלה המאיימים או מנסים להתאבד בסופו של דבר בביצוע המעשה (פרז בררו ומוסקרה, 2002).
זה הכרחי כאמצעי מניעה שיש משאבי אנוש שבהם מתבצעת עבודת הקשבה והבנה כדי למנוע האדם מבצע את המעשה האובדני (שירותי קו חם), מכיוון שלעולם אין להתעלם מאיום או ניסיון התאבדות הִתאַבְּדוּת.
באופן כללי, אדם עם התנהגות בסיכון אובדני הוא אדם מאוד אומלל שחושב להתאבד מכיוון שאין לו דרכים אחרות להסתגל לאירועי חיים מלחיצים.
הגישה וההערכה של האדם עם התנהגות אובדנית מבריאות הנפש הם הכרחיים ויש לבצע אותם באופן מיידי.
הגישה וההערכה של האדם עם התנהגות אובדנית מבריאות הנפש היא הכרחית ו זה צריך להיעשות מיד.
זה נחשב שימושי לדעת את עשרת המאפיינים הנפוצים אצל כל אדם עם התנהגות אובדנית לעשות את מה שמתאים בכל עת שניידמן (2001):
- הכאב פסיכולוגי הוא בלתי נסבל, לכן, יש להפחית אותו באמצעות הבנה והקשבה, תוך העדפת כל סוג של ביטוי רגשי המשמש כסתום בריחה מאותו כאב.
- נוח לקחת בחשבון את התסכול של צרכים פסיכולוגיים ולקבל צרכים אלה אמיתיים ולהיות חסרי פניות.
- חייב להינתן הזדמנות לנבדק להביע את מצבם ולהבין שמבחינתו הפתרון למעשה האובדני הוא רציני, ולכן ניתן לשאול אם הוא שקל אחר פתרונות שאינם התאבדות ומזמינים אותך לחשוב על חלופות ולהודיע לך שתעזור זה.
- אתה צריך לספק תמיכה רגשית.
- זה נוח להכיר ברגשות של חוסר תקווה ואל נאבק בהם בביטויים פסימיים, מכיוון שלפעמים תסמינים אלו מגיבים לדיכאונות חמורים שלא משתנים בכוונות ועצות טובות.
- בהתחשב באמביוולנטיות שהאדם עשוי לבוא לידי ביטוי, יש צורך לחפש חלופות חיוביות יותר ולחזק אותם.
- ההתכווצות חייבת להיות הוכר מוקדם ולחקור אפשרויות אחרות המאפשרות ראייה רחבה יותר של אפשרויות לפתרון בעיות.
- היו ערניים להודעות של כוונות אובדניות, מכיוון שהן יכולות להיות הקדמה להתנהגות אובדנית. לכן, חיוני לשאול על קיומו של רעיון או תוכנית אובדנית.
- מול האפשרות של מעשה אובדני, יש להקשיב ולפעול במהירות, מכיוון שבמצב זה האדם נמצא בגבול מהאפשרויות שלו לבצע את המעשה האובדני, ויש צורך להגביל את השיטות בהן יכול הנבדק להיפגע.
- אתה צריך לשים לב תכונות אישיות של האדם, מכיוון שהם יכולים להתגלות בהתנהגות במהלך הראיון, כמו גם בדרכי התגובה הקודמות שלהם במצבים קריטיים.
העזרה הפסיכולוגית הראשונה היא התערבות תומכת מיידית שיש להקים מחדש פלונית יציבות רגשית, וזה יכול להיעשות על ידי רופא ראשוני, פסיכיאטר, פסיכולוג, שכן, חבר, בן משפחה או עמית ממחקר או עבודה. עזרה ראשונה זו מטוסביץ 'ופרז בררו, 2009) עשויה לכלול:
- הקשיבו בצורה אמפתית, ללא ביקורת (היא לא נשפטת, לא מוטלת בספק, לא מייעצים אותה וגם לא דעה).
- צרו סביבה של תמיכה, הבנה וקבלה ללא תנאי, קבלו את רגשותיכם ואת האדם הנמצא בסיכון להתאבד והפגינו בהם עניין.
- שאל שאלות פתוחות כדי להקל על ביטוי הרגשות והמחשבות וליצור אקלים של אמון.
- צור חלופות ואסטרטגיות לבעיות שאתה מעלה מבלי לתת עצות.
- אל תביע סודיות.
- הערך סכנה אובדנית ושאל ישירות במידת הצורך, אי אפשר להתעלם מסכנה אובדנית או לא לחקור אותה.
- קבל את ההחלטות המעשיות וההכרחיות כדי להגן על האדם בסיכון להתאבד, בהיותו הנחיה ומעורב בני משפחה וספקי שירותי בריאות.
אם האדם כבר ביצע ניסיון התאבדות, המדד הראשון הוא להציל את חייךלכן, יש לסמוך על רופא שמעריך את הנזקים האפשריים ומטיל את הטיפול המתאים המונע השלכות עתידיות. אך אם הנבדק יכול לשתף פעולה, יש להקל על התקשורת מתוך כוונה לדעת מה היה המניע העומד מאחורי ההתנהגות האמורה (Maris, Berman & Silverman, 2000).
כמה סימנים לניסיון התאבדות יכולים להיות:
- היכולת לנוח ממצב בלתי נסבל.
- הביע כעס, חוסר שביעות רצון, תסכול.
- התפרצות מחלה פסיכיאטרית רלוונטית.
- תגובה לאובדן מערכת יחסים רגשית.
- סחטנות רגשית ותביעת תמיכה.
- תקיפת אחרים
- הימנע מכאבים פיזיים או ממחלות קטלניות.
כשמתמודדים עם סימני מעשה אובדני, נוח לנסות לברר אם קיים סיכון מיידי להתאבדות לשאול אם אתה מתכוון לעשות את זה או שרק חשבת על זה, אם יש לך תוכנית ומתי אתה לוקח את זה כַּף. לרוב אין סיכון קרוב להתאבדות, אך אם כן, אל תהססו להתקשר למשטרה.
במצב זה זה נוח (אנצינאס ואנסינאס ומונוז פריטו, 2008):
- אל תשאיר את האדם לבד אתה לא צריך להשאיר את האדם לבד גם אם כבר יצרת קשר טלפוני עם איש מקצוע מתאים. הם צריכים להרגיש מלווים.
- אל תגרום לו להרגיש אשם.
- אל תבטל את רגשותיו בכך שתצביע לו על כך. שמחשבות ואיחולים אובדניים הם תמיד זמניים.
- הביעו תמיכה והבנה. ולאפשר ביטוי של רגשות.
- הימנע מגישה למכשירים שניתן להשתמש בהם לביצוע המעשה האובדני.
- תמכו בטיפול אצל איש מקצוע בתחום בריאות הנפש או מרכז בריאות.
אין גישה טיפולית אחת לאקט האובדני, אך ההשפעות המיטיבות של טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי או השילוב בין השניים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי זה נועד לשנות התנהגויות ומחשבות ומשתמש בטכניקות כמו אסרטיביות, הרפיה, ארגון מחדש קוגניטיבי, פתרון בעיות, אימון מיומנויות חברתיות וניהול מגירה, העלולים להפחית דיכאון, חרדה וחוסר מיומנות חברתית.
התאבדות גורמת לסבל אצל הקורבן אך גם אצל אנשים קרובים (Jacobsson and Renberg, 1999).
התאבדות כוללת הרס רגשי, חברתי ולעיתים כלכלי של המשפחה והחברים. גם לניסיון התאבדות וגם להתאבדות שהושלמה השלכות רגשיות על כל המעורבים. משפחתו, חבריו ורופאו של האדם עשויים לחוש אשמה, בושה וחרטה על כך שלא הצליחו למנוע התאבדות.
בני משפחה וחברים של האדם שמתאבד עשויים לחוות מגוון רחב של רגשות סותרים לגבי האדם שנפטר, מרגיש את כל הכאב הרגשי והעצב העז על האובדן, והכעס על הנפטר מכיוון שהאדם שננטש על ידי התאבדותו של אדם אהוב, נוטה לחוות צער מסובך בתגובה לאובדן זה עם תסמינים כמו רגשות עזים, מחשבות פולשניות על האובדן ותחושת בידוד וריקנות (Sáiz Martínez, 2005).
לאחר התאבדות של אדם אהוב, משפחה ו / או חברים יכולים לעיתים קרובות להרגיש תחושת בושה, מה שמוביל לאי רצון לדבר על נסיבות המוות. אתה יכול גם לתת א אַשׁמָה. אשמה היא נורמלית לאחר מוות כזה. אתה נוזף בעצמו על שלא הבין כמה זה רע... ולרוב יש תחושה חזקה שלא ידעת לטפל בו. אתה עלול גם לחוש זעם וכעס כלפי האדם שהתאבד וכלפי אלה שהצליחו לתרום באופן ישיר או עקיף לביצוע פעולה זו.
אז כשמישהו אבוד להתאבדות, מגוון רחב של רגשות, כולל אשמה, טינה, בלבול, חרטה ודאגה לבעיות שאינן קשורות. נפתרה.
רבים ירגישו אשמים במחשבה שהם לא הצליחו לתמוך בך או יאשימו את עצמם שלא הבינו זאת.
על בן המשפחה או החבר להיות מסוגלים להביע את כאבם ורגשותיהם, כפי שהוא מקל על הסבל ועוזר להתקדם.
יתכן שלא תהיה זהה לקודם, מכיוון שיש דברים שלעולם לא מתגברים עליהם ואתה צריך ללמוד לחיות עם זה.
אתה צריך להיות מסוגל להתאבל כדי להתגבר על אובדן של אדם אהוב; וכדי שזה לא יהפוך לצער מסובך, יש צורך לעבור תהליך רגשי המאפשר קבלת מותו של האדם האהוב, מתוך הנחת בלאי ורגשות שהמוות מייצר, מסתגל להיעדרו של אדם אהוב, לומד לחיות בלעדיו והפנמת המוות כמשהו אחר שהוא חלק מהחיים (Rocamora Bonilla, 2000).
צריך לומר לילדים את האמת. אי הידיעה מה קרה לא תועיל להם ואם הם יגלו דרך מישהו אחר הם עלולים לאבד את האמון בך.
כשמישהו שהם אוהבים מתאבד ילדים עשויים להרגיש את הדברים הבאים: (מאריס, ברמן וסילברמן, 2000):
- הם עשויים לחשוב שמי שהתאבד לא אהב אותם והם מרגישים נטושים.
- הם עשויים לחשוב שהם אשמים בהתאבדות, במיוחד אם בשלב כלשהו של כעס הם איחלו את מותו של אותו אדם.
- הם עשויים לחשוש למות גם.
- הם עשויים להרגיש עצובים, מבולבלים, בודדים.
- הם עשויים להתבייש לראות אנשים אחרים או לחזור לבית הספר, מכיוון שהם מרגישים אחרת.
- הם עשויים לחוש כעס כלפי ההתאבדות או כלפי העולם כולו.
- הם יכולים להכחיש את מה שקרה או להעמיד פנים ששום דבר לא קרה.
- הם יכולים להיכנס למצב של קהות רגשית.
נוח להסביר לילדים שאנשים מתים בדרכים שונות: חלקם ממחלה, אחרים מתאונות דרכים, ואחרים הורגים את עצמם. יש לומר להם שלמרות המעשה האובדני אביהם או אמם אהבו אותם מאוד, אך מחלתם מנעה זאת מהם.
מצד שני, מומלץ שהתקשורת (WHO, 2000) נצפה בכמה תנאים לטובת מניעה:
- יש מקורות אותנטיים ואמינים.
- הימנע מביטויים של מגיפת התאבדות.
- דווח על התאבדות כבלתי מוסבר או פשטני.
- תאר מעשה אובדני כשיטה להתמודדות עם בעיות.
- שבח להתנהגות אובדנית כבעלת ערכים.
- תאר את ההשפעה והסבל על בני המשפחה.
מאמר זה אינפורמטיבי בלבד, בפסיכולוגיה און ליין אין בכוחנו לבצע אבחנה או להמליץ על טיפול. אנו מזמינים אותך ללכת לפסיכולוג כדי לטפל במקרה הספציפי שלך.
