ל אנה מ. בסטידה של מיגל. 31 בינואר 2018
נכון לעכשיו, ישנם רבים טכניקות הרפיה וכל אחד מהם יכול לעזור לנו להשיג מצב פסיכוסומטי טוב יותר ולהתמודד טוב יותר עם הסביבה המקיפה אותנו. החלוצים בתחום הרגיעה כטכניקה פסיכותרפויטית היו ג'ייקובסון ושולץ, עוד בשנות ה -30, שכבר יכלו לאמת את חשיבות המתח והמצבים הרגשיים שיחק בהופעה, פיתוח ותחזוקה של מגוון בעיות פסיכופתולוגיות בקרב ילדים וגם אצל ילדים מבוגרים. עם התפתחות הרפואה הפסיכוסומטית, הקשר החשוב ש קיים בין הנפש לגוף כמו גם השפעתו על התפתחות והתפתחות מחלות נַפשִׁי גוּפָנִי. בין שלל הטכניקות הקיימות, זהו ה הרפיית השרירים המתקדמת של ג'ייקובסון זו שתופסת מקום מיוחס על היותה נושא לשלל חקירות ויישומים קליניים.
נכון לעכשיו, טכניקה פסיכותרפויטית זו חיונית במרפאה בעת טיפול בבעיות כה מגוונות כגון נדודי שינה, פוביות, חרדה, יתר לחץ דם, התמכרויות, מיגרנות, כאבים מכל הסוגים ופתולוגיות של שׁוֹנִים.
שרירים דורשים מתח מסוים כדי לתפקד, אך הכל בתוך איזון קבוע וטון מתאים לכל ביצוע ספציפי. כאשר הטון הזה כבר לא הולם והופך לפתולוגי, על ידי חריגה מסף ההסתגלות, הוא מפסיק להיות נורמלי להזיק לבריאות.
ה מתח זה הולך להתבטא בדרכים שונות מאוד בהתאם לכל אדם. חלקם יסבלו מטכיקרדיה, מתיחות בחזה, התכווצויות שרירים..., אי נוחות בבטן אחרת, הקאות, בחילות..., רעידות אחרות, סחרחורות והתכווצויות... וכן הלאה עוד ועוד, מלווה בכל מקרים של תגובות קוגניטיביות ומוטוריות מעוותות ולא הולמות. לדעת כיצד לזהות ולהרגיע את אותם חלקים בגופנו שמשתנים תהיה חשיבות חיונית בכל הנוגע לפתרון שלל מצבי חרדה שאינם מועילים לנו כלל.
יש ללמוד הרפיה כמו כל פעילות והרבה יותר אם נרצה להשתמש בה כמדד פסיכותרפויטי, מונע והתמודדות עם מצבים מורכבים או הדורשים מינימום של שליטה עצמית. ה הרפיה תהיה חיונית כדי לשלב אותה עם נשימה מספקת שעוזר לנו לחמצן את הגוף בצורה מספקת.
ללמוד להירגע ולנשום כמו שצריך זה ללמוד להשקיע בבריאות ובסיפוק אישי. אז הזמן המושקע בזה לא יתבזבז.
כאשר אדם חווה חרדה, מתח, חוסר מנוחה, עצבנות, חוסר מנוחה, אי נוחות פיזית או רגשית... ניתן להבחין ביניהם שלושה מרכיבים בתגובה שלך:
- רכיב סומטי (תגובה פיזיולוגית, מה שאנחנו מרגישים: היא כוללת את כל הביטויים הפיזיים שגופנו מסוגל לייצר): קצב לב שונה, לחץ בחזה, הזעת יתר, קוצר נשימה או קוצר נשימה, מתח שרירים, רעד, קלקול קיבה, סחרחורת, מקיא ...
- מרכיב התנהגותי (תגובה מוטורית, מה שאנחנו עושים: כולל את כל התגובות שאנו פולטים ברמה המוטורית): הימנעות או לברוח מהמצב שגורם לנו חרדה או אי נוחות, עימות באמצעות תגובות אדפטיבי ...
- מרכיב קוגניטיבי (תגובה קוגניטיבית, מה שאנחנו חושבים: כוללת את כל המחשבות שיש לנו גם שליליות וגם מחשבות שליליות כגון: "אני לא יכול לסבול את זה יותר, זה קשה מנשוא, אני הולך להפסיד לִשְׁלוֹט"; "אני לא יכול לסבול את זה", "אותו דבר קורה לי תמיד", "למה לי" וכו ', או חיובי: "אם אני נרגע אוכל לעשות את זה" הרפיה מנוגדת למתח "" עם הרפיה הרבה יותר קל לשלוט "" אם אני נרגע הכאב יהיה פָּחוּת"...
כוחם של רכיבים אלה משתנה מאדם לאדם, אך רוב האנשים יחוו חלקם שינוי סומטי ואחריו חשיבה שלילית, שבתורם יעצימו את התגובות הסומטיות לפעול בצורה כזו או אחרת, וייצרו מעגל קסמים בו אנו מסתבכים בהדרגה. ברגע שנשלוט בתגובות כלשהן, נשליט ונשנה את האחרות. מכאן החשיבות של הרפיה טובה מכיוון שהיא תאפשר לנו לזהות ולשנות כמה תגובות פיזיולוגיות המדאיגות מספיק כדי להשפיע מאוד על השליליות שניים אחרים.
דרך יעילה לשבור את מעגל הקסמים
ללמוד להתמודד עם תגובות סומטיות במקום להגיב עליהן יתר.
כדי להשיג זאת נשתמש:
- אימון הרפיה באמצעות נשימה ריאתית וסרעפתית.
- אימון הרפיה של שרירים מתקדמים.
מאמר זה אינפורמטיבי בלבד, בפסיכולוגיה און ליין אין בכוחנו לבצע אבחנה או להמליץ על טיפול. אנו מזמינים אותך ללכת לפסיכולוג כדי לטפל במקרה הספציפי שלך.
